ט"ו בשבט הוא יום-ההולדת של הכנסת – הפרלמנט הישראלי. בט"ו בשבט תש"ט (1949) התקיימה בבניין הסוכנות בירושלים הישיבה הראשונה של הכנסת. לכבוד האירוע כתב ה נתן אלתרמן את השיר: "עִם כנסת ראשונה". רוב חברי הכנסת הגיעו לירושלים מאזור תל-אביב והשפלה, ובדרך הם בשער-הגיא על-יד . הם ערכו שם טקס לכבוד "ט"ו בשבט". מאז הפך נטיעת עצים במקומות שונים בירושלים ובסביבתה ממסורת חגיגות הכנסת.
בהתחלה הכנסת בשם "האספה המכוננת", אך לאחר הישיבה הראשונה לשנות את שמה ל"כנסת". בהיסטוריה היהודית "הכנסת הגדולה" הייתה דתי-לאומי ביותר. היא בערך במאה החמישית , והיו בה 120 מהאנשים הנכבדים (החשובים) בעם. לכן הוחלט, שבבית הנבחרים (בפרלמנט) של החדשה יהיו גם-כן 120 חברים.
הישיבה הראשונה של הכנסת אומנם בירושלים, אך במשך תשעת החודשים שלאחר מכן נערכו ישיבות-הכנסת בתל-אביב הבעיות הביטחוניות. , ראש הממשלה הראשון של ישראל לא הסכים למצב הזה, והודיע כי: "ירושלים היא חלק בלתי (לא) נפרד ממדינת ישראל, כשם (כמו) שהיא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה הישראלית...", ואז הכנסת לירושלים.
ב-1956 הוחלט על תחרות לתכנון בית קבוע לכנסת בירושלים. במקום הראשון זכה האדריכל יוסף קלרויין, וב-י"ד באלול תשכ"ו (30 באוגוסט 1966) הטקס של חנוכת הבית.
בכל שנה בט"ו בשבט - יום החג של הכנסת - בטקסים החגיגיים של הנטיעות חברי- הכנסת והעובדים . לטקסים מוזמנים גם אורחים חשובים, כמו והרבנים הראשיים.